התחלתי להתעסק בתחום הספורט כשהייתי בבית הספר היסודי. הייתי מסוג האנשים שהולכים לחוג במשך מספר חודשים ואז עוזבים ומחפשים את החוג הבא, האתגר הבא, משהו שירגש. עברתי מטניס שולחן לאומנויות לחימה, לכדורסל, לכדורגל וכו'. שום דבר לא תפס. בסופו של דבר החלטתי בתקופת התיכון שספורט לא מעניין אותי והפסקתי לעסוק בו לחלוטין.    

 

בצבא שובצתי כלוחם בגדוד הסיור של חטיבת הנח"ל. במהלך האימונים שם גיליתי מחדש את האהבה שלי לספורט, ובפרט לאימוני הכח והאינטרוולים. בהמשך נפצעתי והועברתי לתפקיד מדריך בבית הספר להכשרות. גם לאחר שחזרתי לתפקוד מלא, לא הייתי כשיר לחזור לצוות ונשארתי בתפקיד מדריך. כדי להפיק את המירב מזמני שם החלטתי להתחיל ללכת לחדר הכושר. לאט לאט התחלתי להרגיש כמה שזה עושה לי טוב. התחלתי לאתגר את עצמי במשקלים בתרגילי סקווט, דד ליפט, ולחיצת חזה. בו-בזמן מאד אהבתי את האתגר שקיים בתרגילי שונים של מתח, שכיבות שמיכה ותרגילי משקל גוף שראיתי ביוטיוב. הבנתי שאני רוצה ללמוד יותר על התחום.  

לקראת סוף השירות החלטתי ללכת ללמוד בוינגייט. סיימתי קורס מאמנים אישיים ומדריכי חדר כושר שם והרגשתי שאני לא יודע מספיק. הייתי רעב לידע והתחלתי ללמוד בעצמי אנטומיה וקינסיולוגיה. הקדשתי לזה 20 דקות לפחות כל יום. באותה תקופה עברתי לאימונים המבוססים כמעט לחלוטין אך ורק על משקל גוף. התחלתי לעבוד כמאמן בחדר כושר ולאחר מספר חודשים נחשפתי לשיטת עידו פורטל. במסגרת האימונים שם ראיתי אנשים עומדים על הידיים, עושים דברים סופר מעניינים עם הגוף שלהם בלבד, והבנתי שזה מקום טוב בשבילי ללמוד ולהתפתח. שם הכרתי את עולם הטבעות, עולם עמידות הידיים ובעיקר עולם התנועה. העיסוק בשיטה פתח לי את הראש וגרם לי להסתכל בצורה שונה על מבנה הגוף והתנועה שלנו. אהבתי מאוד את תחושת ההתפתחות ושיפור השליטה בגוף. 

 

אחרי כשנה וחצי תחת אימונים בשיטת עידו פורטל, התעוררה בי תשוקה לדעת למה ישנן תנועות גוף, שמבוססות על כח, שאני מסוגל לעשות יחסית בקלות בזמן שאחרים לא. התחלתי לחקור את עולם הכח והסטטיקה של משקל הגוף. גיליתי סוג אימונים שנקרא קליסטניקס שבו משפרים את הגוף על ידי שימוש בגוף בלבד. בקליסטניקס היו הרבה דברים דומים לשיטת עידו פורטל אבל גם מאוד שונים בצורת ההתקדמות, בהסברים התנועתיים ובסף היכולות.

 

בדיוק אז הגיעה לארץ התוכנית נינג'ה ישראל. מיד הבנתי שהיא בשבילי. מאד אהבתי את התוכנית האמריקאית, וחשבתי לעצמי שמעולם לא השקעתי את כל כולי להשגת מטרה מסוימת. "הנה משהו להשקיע בו" אמרתי לעצמי. החלטתי לקחת את זה כפרויקט, בעיקר כדי לראות מה יקרה, האם אני מסוגל להתמיד ולהשקיע במשהו, לתת את כל מה שיש לי, ואם כן - כמה גבוה אני מסוגל להגיע. רציתי לנצח.   

כמעט לכל הנינג'ות הכי טובות בעולם יש רקע של טיפוס. היה ברור לי שאני חייב ללכת ולחוות מה זה. ברגע שעליתי על המסלול הראשון בקיר, הרגשתי קליק. היה פה משהו שפספסתי במשך כל כך הרבה זמן ושהרגיש לי ממש בבית. ככל שטיפסתי יותר הבנתי כמה הדיוק, והשלמות של התנועה שקיימים בטיפוס הם משהו שחיפשתי. התפתחה בי אהבה לתחום ורציתי להשתפר בטיפוס ללא קשר לנינג'ה. הבנתי שהוא מעניק לי מודעות גוף טובה יותר ושזה הדבר שאני מחפש.

 

לקראת תחילת העונה של נינג'ה ישראל הכרתי את הפארקור. מיד ידעתי שגם זה ספורט שיתרום ליכולות שאני מנסה לייצר. באימון הפארקור הראשון גיליתי את "המשחק המנטלי". אתגרים שברור שהגוף מסוגל לבצע, אבל הראש חושש מהם מאד. היה פה משהו חדש ללמוד, והוא סיקרן אותי מאוד. כבר בפעם הראשונה שהתגברתי על הפחד באימון פארקור הבנתי כמה חשיבות יש לנקודה מעבר לפחד. אותה נקודה היא מפתח לגדילה, צמיחה בביטחון העצמי, ההערכה העצמית והתחושות העמוקות ביותר שיש בנו. גם זה היה כלי שהבנתי בבירור שאוכל להשתמש בו כדי להגיע להישגים בנינג'ה ישראל. היתה בי הבנה שככל שאעסוק יותר בפארקור, כך אעסוק יותר בהתמודדות עם הפחדים שלי, ואלמד איך להתגבר עליהם.

לאחר כל האימונים וההשקעה יום הצילומים שלי לנינג'ה ישראל התבטל בעקבות גשם. צפיתי בעונה הראשונה של הנינג'ה מהבית. בהתחלה הייתה תחושת החמצה גדולה, אבל מהר מאוד, מהסתכלות על המתמודדים, הבנתי כמה רחוקות היכולות שלי ממה שנדרש כדי להגיע למקום טוב. שלא לדבר על סיכוי לנצח. החלטתי שאני חייב ליצור לעצמי תוכנית אימונים מסודרת שמתמקדת בכלל האלמנטים שקיימים בנינג'ה. במיוחד באותו אלמנט שלא שמעתי אף אחד מתאמן עליו  - "המשחק המנטלי". 

 

בניתי לעצמי תוכנית אימונים ולאחר ארבעה שבועות בתוכנית הבנתי שלא אהיה מסוגל לעמוד בעומסים שהצבתי לעצמי. התייעצתי עם רועי בגלל ההיכרות שלי איתו מהטיפוס. החלטנו לבנות תוכנית אימוני נינג'ה ביחד. עבדנו עליה, תוך כדי ניסוי וטעיה. הגדרנו שתהיה לתקופה של כארבעה חודשים, לפני הצילומים לעונה השניה של נינג'ה ישראל. התוכנית כללה את כל האלמנטים הפיזיים הנדרשים לנינג'ה ושילבה בתוכה דברים מעולמות הפארקור, הטיפוס, הקליסטניקס והתנועה. התאמנתי כשעתיים עד ארבע שעות ביום, שישה ימים בשבוע עם יום מנוחה אחד.

חודשיים לפני הצילומים לעונה השנייה נפצעתי. קרעתי שריר בצורה חלקית עקב קפיצה גדולה מאד ללא חימום ראוי. הפציעה השביתה חלק גדול מהאימונים ובהתחלה חשבתי שכבר לא אצליח להגיע למטרה שהצבתי לעצמי. ההתמודדות עם המחשבות האלה הייתה קשה מאד ומאתגרת. בשבוע השני לפציעה החלטתי להפסיק עם התירוצים, לא לוותר, ולמצוא פתרונות. הבנתי שעדיין יש לי אפשרות לחזק את פלג הגוף העליון ושהוא הצד הדומיננטי בנינג'ה. 

 

התחלתי לעבור שיקום במדיקס - הקליניקה לרפואת ספורט המובילה בישראל ובו בזמן בניתי לעצמי תוכנית אימונים מנטלית אחרי שחקרתי ולמדתי על ספורטאי על בעולם. בשביל ביצועים טובים בזמן אמת, הייתי צריך תוכנית מקיפה - חוסן נפשי, משמעת עצמית, יציאה מאזור הנוחות, תחושת מסוגלות חזקה ביותר. התמקדתי בהצלחות קטנות. היום אני חושב שאלו היו האימונים החשובים ביותר שעשיתי. 

 

בשביל להגיע לאן שהגעתי הייתי מוכן לעבוד על כל המישורים שנדרשו. עכשיו המטרה שלי היא להעביר את המסר הזה אליכם - איך לבנות תהליך נכון שיביא לתוצאות מצוינות. האופן שבה התהליך הפיזי הולך יד ביד עם התהליך המנטלי - בניית "המשחק המנטלי". אלה הדברים שיביאו לביצועים הטובים ביותר, גם בזמן אמת, כשההתרגשות משתוללת. 

דברו איתנו

מיקום סדנת מתקדמים א',ב':

אל תפספסו את הסדנאות הבאות - הרשמו עכשיו!